כרונולוגיה לתולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל הוא אלמנך הכולל סקירות היסטוריות ותאריכים של אירועים היסטוריים חשובים בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל. הכרונולוגיה נערכה ונכתבה על ידי ימימה רוזנטל ואליהו שטרן, וראה אור בהוצאת יד יצחק בן צבי והמכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת תשל"ט 1979. מחברי הכרונולוגיה השתמשו בעיקר בעיתונות התקופה ובחרו ממנה את האירועים החשובים בתולדות יישוב היהודי בארץ ישראל לפי דעתם.
ההקדמה לכרונולוגיה נכתבה על ידי פרופ' ישראל קולת, שהיה מומחה לתולדות היישוב, הציונות ותנועת העבודה, ובה כתב: "הכרונולוגיה עוסקת בתולדות היישוב היהודי; אירועים יהודיים כלליים או אירועים פוליטיים כלליים הובאו בה רק כעובדות-רקע. אפילו תולדות ההסתדרות הציונית נסקרו באופן חלקי בלבד, במידה שהייתה להן נגיעה ישירה לחיי הישוב".[1] מלבד בחירת האירועים החשובים, ושיבוצם ברוב ימות כל שנה, ערכו רוזנטל ושטרן גם תיקוף של תקופת המנדט, שאותו ביטאו בחלוקה לפרקים של הכרונולוגיה.
עם זאת היו המחברים ועמיתיהם מודעים לכך, שמה שנבחר בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20 להיות מצוין כאירוע החשוב, יראה שונה ואחר לאחר תקופה, ומידת החשיבות של האירועים תעלה או תרד, הן על פי האירועים שיתחוללו שלאחר מכן, והן על פי תעודות היסטוריות ועובדות שיתגלו להיסטוריונים ולציבור הרחב, ויציגו את אירועי העבר באור אחר.
הכרונולוגיה כוללת שלושה פרקים:
- שנות המעבר - תרע"ח-תר"פ 1917-1920
- שנות כינון המשטר המנדאטורי והבית-הלאומי - תר"פ-תרפ"ט 1920-1929
- בעיות מדיניות ועימותים פנימיים - תרפ"ט-תרצ"ה 1929-1935
כמו כן כולל הספר "רשימת כתבי עת וספרים" דהיינו ההיסטוריוגרפיה העיקרית הנוגעת לתקופה, ומפתחות.
ראו גם[]
הערות שוליים[]
- ↑ עמ' 7.