| שני | |
| שלשת הקסא | #FF2400 |
| ייצוג RGB | R=255, G=36, B=0 |
| ייצוג HSV | H=6, S=255, V=255 |
| ייצוג CMYK | C=, M=, Y=, K= |
שני הוא גוון של אדום כהה נוטה לעבר השחור וחסר כל מרכיב כחול, המופק מביצי [[כנימת מגן, עֲפָצִים שעל עצי אלון.
בכנס "חידושים בחקר ירושלים", שהתקיים באוניברסיטת בר-אילן, פורסם לראשונה דבר גילויה של "תולעת השני", ששימשה לטהרה ולצביעת צמר לצורך אריגים יקרים (פרוכות, מסכים, ובגדי כהונה) בצבע אדום מיוחד בבית המקדש. את הגילוי חשף ד"ר זהר עמר מהמחלקה ללימודי ארץ-ישראל ע"ש מרטין (זוס), והוא אף הצליח לאתר את הכנימה ולהפיק ממנה את צבע ה"שני".
לטענתו, "תולעת השני", ממנה הפיקו את צבע השני, היא כנימה ממשפחת הכרמילים. צבע זה שימש בתקופת המקרא ובימי הבית השני למטרות קודש וחול. מכל המקורות שנבדקו עולה כי מדובר בצבען מוכר, יקר ערך ונחשב מאוד בעיני הבריות בעת ההיא.
השני נקרא גם תולע, שְנִי תולעת, תולעת שָנִי, ואף שנים. (הועתק מהויקיפדיה העברית)
משמעות השם[]
משמעות השני כצבע אדום עולה מפירוש הפסוק: "אם יהי חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע – כצמר יהיו" (ישעיה, א', י"ח). בנוסף בשיר השירים ד', ג' מצוי התיאור "כחוט השני שפתותיך", שהפך לביטוי רווח.
בגדי הכוהנים בבית המקדש היו צבועים בצבע השני שהופק מתולעת השני.
כמו כן, על-פי סיפור המקרא בספר בראשית, כאשר תמר אשת יהודה כרעה ללדת תאומים - הוציא הבן הראשון את ידו וכאות לבכורתו, נקשר על ידו חוט שני, אולם אז אחיו פרץ החוצה לפניו. מסיבה זו הבן הפורץ נקרא פרץ (ממנו יצאה שושלת המלוכה, מ[כלב בן יפונה ועד בית דוד המלך) והבן שעל ידו נקשר חוט השני נקרא זרח, על שם זריחת חוט השני (ממנו יצא עכן שמעל בחרם בתקופת יהושע בן נון לאחר כיבוש העיר יריחו).
(הועתק מהויקיפדיה העברית)
נמצאה תולעת השני[]
זהר עמר מחזיק בידו דוגמא המקור: האתר לעיל
אבי בליזובסקי הביא כתבה על כך ב-31 דצמבר 2002 נמצאה "תולעת השני" ששימשה לצביעת אריגים יקרים בבית המקדש. וכך כתב:"אוזכרה בספריו של יוסף בן מתיתיהו * עד כה היה ידוע כי הכנימה שבה מדובר נמצאת רק באיזור האררט שבתורכיה. כעת נמצאה גם בישראל ואנשי הצוות הצליחו להפיק ממנה את הצבען"
להלן המימצא: - "בעולם העתיק השתמשו בעיקר בשני סוגי כנימות לצביעה: כנימות האלון ובכנימה הארמנית ומהמקורות לא ברור באיזה מהם השתמשו לצרכי קודש בבית המקדש. למעשה רוב החוקרים סברו שמקור צבע השני היה בכנימה שמקורה מחוץ לארץ, שכן עד כה לא נמצאה בישראל כנימה שמפיקה את צבע השני. במחקר, שארך מספר שנים, איתר ד"ר זהר עמר בסיוע תלמידו צבי תמרי את מיני כנימות הכרמיל (Kermesidae) בארץ, דבר שהביא בסופו של דבר לזיהוי כנימת האלון המבוקשת ולהפיק ממנה את צבע השני. הצבע שהתקבל היה כתום ותואם את המתואר במקורות ההיסטוריים, בעיקר תורם לכך התיאור של יוסף בן מתתיהו, המהווה את העדות האחרונה לשימוש בתולעת השני בבית המקדש. הכנימה הארמנית שגדלה על צוואר השורשים של צמחים דגניים מסויימים נמצאה בהרי האררט שבתורכיה ומסורת השימוש בה נמשך עד לימינו. מכנימה זו ניתן להפיק צבע אדום-סגול לצביעת טקסטילים. ד"ר זהר עמר, עורך המחקר, מקוה לפרסם בקרוב את כל המחקר במלואו (להלן על הספר)
בעקבות תולעת השני הארץ-ישראלית[]
כריכת הספר - כנראה בצבע התולעת שני
בעקבות תולעת השני הארץ-ישראלית הוא שם סיפרו של פרופ' זהר עמר. באתר המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה נכתב על הספר.
'תולעת השָני' הייתה מקור מן החי להפקת צבע יקר-ערך בגוון כתום-אדום אשר שימש בתקופת המקרא ובימי הבית השני למטרות קודש וחולין. בחיבור זה מוצג מחקר רב-תחומי המשלב ניתוח מקורות היסטוריים, הלכתיים ובלשניים. מחקר זה כולל תוצאות סקר שדה שבחנו את כנימות הכרמיל הגדלות בארץ-ישראל על עצי אלון מבחינה אנטומולוגית ובוטנית, נסיונות של הפקת צבע ותיאור האנליזה הכימית של הצבען. החיבור מסכם את מֵרב המחקר העדכני בסוגיית תולעת השני ומיני כנימות צבע אחרות בהם השתמש האדם להפקת צבע בעבר ובהווה. כמו כן יידונו היבטים הלכתיים וסוגיות שונות הקשורים לתולעת השני, כגון: האפשרות שכנימת כרמיל השָני אשר אותרה בימינו בארץ-ישראל היא 'תולעת השני' הנזכרת במקורותינו הקדומים; טיפוח כרמיל השָני בתרבות? ועוד.